מקורות הווקיזם כאידיאולוגיה של האנטישמיות החדשה

דור ה-Z תומך בחמאס: מקורות הווקיזם כאידיאולוגיה של האנטישמיות החדשה באמריקה

הטבח בעוטף עזה והמלחמה נגד ארגון החמאס הביאו להתפרצות חריגה בעוצמתה של שנאת ישראל ואנטישמיות בארצות הברית. בין המאפיינים החדשים והבולטים של התופעה: רמת העוינות הגבוהה כלפי ישראל, ריבוי תקריות אלימות נגד יהודים, השתתפות גבוהה במחאה של הדור הצעיר (דור המילניום ודור ה-Z) שחלקים גדולים ממנו מסרבים לראות בישראל קורבן של מעשי הזוועה ומצדיקים את פעולת החמאס. מקור תופעות אלה נמצא בזרמים אידיאולוגיים שפשטו בחברה האמריקאית בעשורים האחרונים ואשר מתבססים על תפיסות אידיאולוגיות רדיקליות בנושא אי-שוויון גזעי, מגדרי וחברתי, המושפעות מגישות פוסט-מודרניסטיות בעלות מאפיינים אנטי-ליברליים. למרות היותן שנויות במחלוקת, תפיסות אלה הונחלו במערכת החינוך הציבורית ובמערכת ההשכלה הגבוהה וכיום הן מעצבות את תודעת הדור הצעיר ומשפיעות על עמדתו כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל יחסו לקהילה היהודית בארה״ב.

מאפייני המחאה האנטי-ישראלית

התפרצות של עוינות ושנאה כלפי ישראל במרחב הציבורי האמריקאי החלה מייד אחרי הטבח של ה-7 באוקטובר. בדומה למחאה אנטי-ישראלית בסבבי הלחימה הקודמים, גם הגל הנוכחי התבטא בשלוש זירות עיקריות: הפגנות במרכזי הערים, הפגנות בקמפוסים של אוניברסיטאות, ועליה חדה בפרסומים אנטי-ישראליים ואנטישמיים ברשתות החברתיות (בדגש על טיקטוק וטוויטר). עם זאת, בגל המחאה הנוכחי ניכרים המאפיינים הבאים שמבדילים אותו מהסבבים הקודמים:

א. הזדהות אידיאולוגית, חד-משמעית ובלתי מתנצלת, של המפגינים עם ארגון החמאס, תוך הצגת הסיסמא לשחרור ״פלסטין מהנהר לים״ כדרישה לגיטימית;

ב. נכונות גבוהה לפעול באלימות נגד יהודים ותומכי ישראל, שלעיתים קרובות הובילה לתקריות אנטישמיות אלימות במרכזי הערים ובקמפוסים;

ג. שתיקה, התעלמות, תגובה מאוחרת או מטושטשת מצד הנהלות האוניברסיטאות ביחס לטבח, ובהמשך גם ביחס לאלימות המפגינים נגד סטודנטים יהודים;

ד. צורת מחאה חדשה של הסרה שיטתית של מודעות חטופים שהפיצו תומכי ישראל;

ה. לצד הובלת הארגונים הפלסטינים והמוסלמיים, בלטה נוכחותם של פעילי קהילות המיעוטים האחרות, כולל של היהודים האנטי-ציונים, בדגש על ארגון Jewish Voices for Peace שיזם אירועים בעלי נראות ציבורית גבוהה (בבניין הקפיטול  בוושינגטון, בגשר מנהטן בניו יורק, ועוד). 

״התיאוריה הביקורתית של גזע״ - רקע

החרפת העוינות האנטי-ישראלית והאנטישמית בארה״ב מקורה בתפיסות אידיאולוגיות רדיקליות המתפשטות בחברה ובמערכת החינוך האמריקאית מזה שני עשורים. הגופים הפרו-פלסטינים, דוגמת SJP, ידעו להתחבר ולנצל את המגמות האלה לטובת קידום האינטרסים של ארגוני הטרור הפלסטינים, אך הם לא אלה שיצרו אותן. מה שעומד בבסיס התמורות האידיאולוגיות הנ״ל הוא אימוץ ויישום מעשי של תפיסות המבוססות על ״התיאוריה הביקורתית של הגזע״ (Critical Race Theory, בהמשך CRT) ועל אידיאולוגיות רדיקליות בנושא מגדר וצדק החברתי במרחב הציבורי האמריקאי, כולל במערכות האמונות על עיצוב התודעה של הדור הצעיר: מערכת השכלה גבוהה ומערכת החינוך הציבורית. מגמות אלה מאפיינות גם את שוק העבודה בארה״ב, כמו גם תחומי עשיה נוספים, אך תחומים אלה לא נכללים במסגרת הניתוח הנכחי.

התיאוריה הביקורתית של הגזע פותחה בארה״ב מאז שנות ה-70 ע״י אנשי אקדמיה ופעילי זכויות אדם, ובמרכזה הטענה כי הגזע איננו תופעה המבוססת על הבדלים ביולוגיים אלא הבנייה חברתית שמושרשת במערכת משפטית ואשר נועדה לשמר מצב של אי-שוויון וחלוקת הכוח הקיימת בארה״ב. לפי CRT, הגזענות אינה מקבץ של דעות קדומות של פרט ביחס לזולתו, אלא חלק בלתי נפרד של מערכת שלטונית שהקים הרוב הלבן, הדומיננטי ובעל הפריבילגיות, כדי לדכא את המיעוט השחור ומיעוטים אחרים. בסוף שנות ה-90 מספר חוקרים אמריקאים מתחו ביקורת על התיאוריה הנ״ל, חשפו את חולשתה המדעית, את היעדר ההוכחות האמפיריות התומכות בה, וכן את סכנותיה הפוטנציאליות, כולל האפשרות שתעודד אנטישמיות. למרות זאת, ״התיאוריה״ המשיכה להתפשט מחוץ לחוגים האקדמיים ופעילי זכויות אדם, וקנתה לה אחיזה במחנה הפרוגרסיבי האמריקאי הממוקם בקצה השמאלי של המפלגה הדמוקרטית.

אחד הפיתוחים של התיאוריה הנ״ל הוא המונח ״הצטלבויות״, intersectionality, שמשמעותו המקורית היא אפקט מצטבר בין צורות אי-שוויון שונות: על בסיס גזע, מגדר, מעמד חברתי ומוגבלויות פיזיות. הגרסה העדכנית של מונח זה כוללת קביעה כי כל ביטויי אי-צדק בעולם קשורים אחד לשני. לפי תפיסה זו, דיכוי העם הפלסטיני והכיבוש הישראלי בשטחים שקולים לגזענות נגד שחורים בארה״ב, לרדיפת אנשי קהילת להט״ב, לפגיעה ואלימות נגד נשים וליתר תופעות הדיכוי בעולם. מכאן הצורך באיחוד המאבקים של כל קבוצות המיעוט כדי ליצור חזית אחידה נגד דיכוי הרוב. בפרפרזה על קריאת הקרב הקומוניסטית, תפיסת ״ההצטלבויות״ קובעת: ״מדוכאי כל העולם, התאחדו״.

השפעת התיאוריות הרדיקליות על החברה האמריקאית

למרות הבסיס המדעי הרעוע והסתירות הפנימיות, התפיסות הנ״ל התגבשו במרוצת השנים לזרם אידיאולוגי עצמתי המצליח להשפיע על השיח הפנים-אמריקאי, ובעשורים האחרונים יצר עימות אידיאולוגי חריף, יש המכנים אותו ״מלחמת תרבות״ של ממש, שקורע ומפלג את החברה. המתחים האידיאולוגיים האלה באו לידי ביטוי עוד בשנות ה-90 סביב המונח ״פוליטיקלי קורקט״, שנועד להגן על המיעוטים מפני הביקורת נגדם, ואשר עבר בהדרגה מעולם האקדמיה לשיח חברתי רחב יותר. במקביל, המבקרים של הסדר הפוליטי והחברתי בארה״ב התמקדו במונח ״פוליטיקה של זהויות״ כדי לערער את הלגיטימציה של המערכת הקיימת, שלטענתם מתחזה לליברלית ואוניברסלית אך למעשה משמרת את האינטרסים של בעלי הכוח הפוליטי והכלכלי ושל הרוב הלבן.

גלגולה הבא של מלחמת התרבות האמריקאית החל עם הופעתה של ״תרבות הביטול״, cancel culture, כחלק מפעולותיה של תנועת ה-MeToo. במהרה ״תרבות הביטול״ הפכה לכלי שימושי של נושאי האידיאולוגיה החדשה במאבקם נגד הרוב הדומיננטי והמדכא. יתרה מזו, ״תרבות הביטול״ סימנה שלב חדש במאבק זה שהפך מעימות בעל אופי אקדמי-תקשורתי למעשי, ותורגם לפעולות חרם, נידוי, ולפגיעה תדמיתית וכלכלית במי שהפכו ליעדי פעולות ״הביטול״. בנוסף, ״תרבות הביטול״ פגעה בחופש הביטוי על-ידי שרטוט גבולות של מותר ואסור בשיח ציבורי. תופעות אלה הגבירו בצורה דרמטית את הקיטוב הפוליטי והחברתי בארה״ב בתחילת העשור הקודם, וזכו לביקורת לא רק מימין המפה הפוליטית אלה גם מנשיא אובמה שהזהיר מהשלכות ״תרבות הביטול״.

למרות הביקורת הגוברת, האידיאולוגיות הרדיקליות המשיכו להתחזק על רקע שורה של אירועים דרמטיים, במיוחד הריגתו של ג׳ורג׳ פלויד ע״י שוטר. בשנים הבאות נרשמה עליה חדה במספר התקריות האלימות במיוחד, כולל ביזה והתנגשויות קשות עם המשטרה. התקריות האלימות האנטישמיות שהתרחשו לאחר 7 באוקטובר תואמות את המגמה הנ״ל ומעידות על מעבר לשלב חדש של המאבק האידיאולוגי, שלב האלימות הפיזית. יצוין כי בשנים אלה השם שהודבק לאידיאולוגיות רדיקליות אלה הוא ״ווק״ (woke, או wokeness, או wokism), שמקורו במאבקה של הקהילה השחורה שביקשה להגביר מודעות, או ערנות, לאי-שוויון וחוסר צדק חברתי (יש לציין כי השימוש במונח ״ווק״ נפוץ בקרב מתנגדי אידיאולוגיה זו, אך נתפס כמילת גנאי על-ידי תומכיה שמעדיפים להגדיר את עצמם כלוחמי שוויון וצדק חברתי). במקביל לעלייה במפלס האלימות, אידיאולוגיה ״ווק״ הצליחה בשנים אלה להגביר את השפעתה ואת מיסודה במערכת החינוך הציבורית ובמוסדות להשכלה גבוהה. 

השפעה על מערכת השכלה גבוהה

האקדמיה האמריקאית תרמה תרומה חשובה לפיתוחן של התפיסות הנ״ל. השפעת ״התיאוריה הקריטית של הגזע״ על השיח האקדמי הכללי ועל הנהלת האוניברסיטאות הלכה וגברה, ותורגמה לצמיחה חסרת תקדים של מסגרות לקידום סטודנטים מכל סוגי קבוצות מיעוט (למעט היהודים). אוניברסיטאות רבות הקימו מחלקות חדשות בשם DEI – ״גיוון, הגינות, והכללה״ (Diversity, equity and inclusion), כדי להגדיל את שיעור הסטודנטים בני המיעוטים ולהקל על שילובם. המחלקות החדשות הפכו לגופים ביורוקרטיים מנופחים בתוך אוניברסיטאות וזכו למעמד חשוב ולתקציבי ענק. עם זאת, התחקירים האחרונים מצביעים על תוצאות צנועות, אם בכלל, של משרדי DEI בהשגת היעדים הנ״ל. יתרה מזו, גוברת הביקורת הציבורית נוכח השפעתם השלילית על חופש הביטוי בקמפוסים, על הפגיעה במצוינות האקדמית, והחשוב מכל, על העמקת הקיטוב החברתי באוניברסיטאות, במקום החיבור והכללה, כפי שהיה מצופה מהם לפעול. אחרי הטבח של ה-7 באוקטובר משרדי DEI לא נקפו אצבע למניעת התקריות האנטישמיות בקמפוסים, זאת משום שהאנטישמיות כלל לא מוכרת על-ידם כמעשה דיכוי או אפליה. לא מין הנמנע כי אופן התגובה השערורייתי של הנהלות האוניברסיטאות על הטבח בעוטף עזה נבע מהסתמכותן היתרה על משרדי DEI בסוגיות חברתיות, שכאמור כלל לא הכירו באפשרות שישראל או היהודים ״זכאים״ למעמד של קרבן לדיכוי. 

השפעה על מערכת החינוך הציבורית

המצב במערכת החינוך הציבורית מורכב עוד יותר. מאז תחילת העשור מצטברות העדויות על הוראת התפיסות הפרוגרסיביות מדי של גזע, מגדר וצדק חברתי, על בסיסן של CRT ואידיאולוגיות רדיקליות אחרות בבתי הספר הציבוריים בארה״ב. הורי התלמידים הלינו על תוכני הלימוד הפרוגרסיביים והשנויים במחלקות, כגון האשמת הרוב הלבן בגזענות בארה״ב או הרצאות חודרניות בנושא זהות מינית. בהמשך, קבוצות הורים החלו להתארגן כדי להביא לביטול הוראת CRT בבתי ספר, והנושא עלה לכותרות במדינות רבות. באחד המחוזות של וירג׳יניה העימות בין הורים לבתי ספר אף התגלגל לפתחו של בית משפט והסתיים במאסרו של אחד ההורים המוחים. במגרש הפוליטי הסוגייה הפכה לאחד המוקדים הקשים יותר של העימות הבין-מפלגתי: המושלים במדינות שמרניות ניסו לאסור על לימוד התכנים הנ״ל; הנשיא טרמפ פרסם בשלהי כהונתו צו נשיאותי על ״Combatting race and sex stereotyping״ ואסר על מוסדרות פדרליים לקדם דעות המבוססות על CRT או לממן פעולות שמעודדות אותן. 

הנשיא ביידן ביטל את הצו הנ״ל ביום הראשון לכהונתו והעניק לאיגודי המורים תמיכה מוחלטת בקביעת תוכניות לימוד בבתי ספר (יש לזכור כי איגודי המורים הם בסיס תמיכה קבוע של המועמדים הדמוקרטיים; איגודי המורים הגדולים בארה״ב היו בין הראשונים להודיע על תמיכתם בכהונתו השנייה של ביידן בחודש אפריל). כתוצאה מכך, לימוד תכני CRT בבתי ספר חלחל למערכות חינוך ברוב מדינות ארה״ב, למעט מספר מדינות שמרניות כגון פלורידה ואריזונה. בתחילת 2023 מכון מחקר אמריקאי Manhattan Institute  פרסם תוצאות מחקר המצביעות על כך שרוב הצעירים בגיליי 18-20 למדו מושגים הקשורים ל-CRT ולאידיאולוגיה רדיקלית של מגדר במסגרת בתי ספר ציבוריים. כצפוי, ההורים האמריקאים מצביעים ברגליים: בשש השנים האחרונות חלה עליה של 50%  בהיקף הילדים שלומדים מהבית וירידה של 4% במספר התלמידים במערכת החינוך הציבורית. תהליך של נטישת מערכת חינוך ציבורית שהחל בתקופת קורונה ממשיך כעת בשל התכנים הרדיקליים וסכנת האינדוקטרינציה שמדאיגה חלק גדול מהציבור. יצוין כי החוגים הרפובליקאים כבר עמלים על יוזמות חקיקה חדשות שנועדו להקל על הורים המעוניינים להעביר את ילדיהם מבתי ספר ציבוריים, הנשלטים על-ידי איגודי המורים, לבתי ספר פרטיים או עצמאיים. 

אנטי-ציונות ואנטישמיות של האידיאולוגיה החדשה 

בשנים האחרונות הופיעו דיווחים על הכנסת תכנים אנטי-ציוניים ואנטי-ישראליים במספר בתי ספר ציבוריים, כחלק מלימוד התיאוריות הרדיקליות הנ״ל. יצוין כי אחרי ה-7 באוקטובר מורים יהודים דיווחו על יחס עוין מצד תלמידיהם, ובמקרה אחד תלמידי בי״ס תיכון בניו יורק אף ניסו לתקוף פיזית מורה ממוצא יהודי שפרסמה תמונה על השתתפותה בהפגנה פרו-ישראלית. אף שממדי האלימות האנטישמית בבתי הספר עדיין קטנים יחסית להיקף התופעה בקמפוסים, המגמה ברורה. עוינות זו נובעת מאידיאולוגיה של ״ווק״ הרואה בישראל מדינת לא לגיטימית ומזהה את היהודים עם הרוב הלבן בעל הפריבילגיות. אידיאולוגיה של ״ווק״ לא רק הופכת אנטי-ציונות לכלי לניגוח פוליטי, אלא שוללת כל אפשרות שישראל או יהודים יכולים להיות קורבן להפליה ורדיפה, ובכך, הלכה למעשה, עושה דה-הומניזציה של היהודים. 

בכירים בארגונים יהודים מובילים, כגון ADL, זיהו בעוד מועד את הפוטנציאל ההרסני של התפיסות המעוותות הנ״ל, אך אזהרותיהם לא נקלטו. יתרה מזו, ארגונים יהודים פרוגרסיביים התגייסו במלוא כוחם לתמוך ולקדם את התפיסות הנ״ל, מתוך ראית עולם אידיאליסטית, אך תוך התעלמות מעמדות אנטי-ישראליות ואנטישמיות של תנועת ה״ווק״. אותם גורמים פרוגרסיביים גילו, לתדהמתם, כי אחרי ה-7 באוקטובר אף אחד מבני בריתם בתנועות אלה לא התייצב לצידם, או למצער גינה את האכזריות הבלתי אנושית של החמאס. כפי שהגדיר זאת פרשן והוגה דעות אמריקאי יהודי, ברט סטיבנס, באידיאולוגיה של ״ווק״ יש את כל המרכיבים שאמורים לעורר חשד אצל כל יהודי: האמונה שתכונות גזע קובעות את ערכו המוסרי של בן-אדם; נטייה ברורה לאנטישמית; חשיבה טוטליטרית. בעת המשבר הקשה ביותר של העם היהודי ושל מדינת ישראל מאז השואה, הקהילה היהודית האמריקאית גילתה כי מאמציה לבנות ברית עם המחנה הפרוגרסיבי העלו חרס וכי היא נותרה בודדה מול גל אנטישמיות חסר תקדים. בשבועות האחרונים מתחזקת הדרישה לחשבון נפש מצד החוגים הפרוגרסיביים של הקהילה היהודית, אך מוקדם עדיין לקבוע את תוצאותיו, במיוחד לאור העובדה שלא מעט אנשים הלכו רחוק מדיי בניסיונם להפוך לחלק מתנועת ״ווק״.